לכאן ולכאן: לחשוב יחד על דילמות אתיות בטיפול
(1) פתיחה: לחבר בין השפות
לפני שנים רבות, במהלך לימודי התואר השני בפסיכולוגיה, נרשמתי לקורס על סוגיות יסוד אתיות בפסיכותרפיה. אני לא בטוחה מדוע עשיתי זאת, שכן זכור לי בבירור שלא הייתי בטוחה באיזה אופן, אם בכלל, תהיה לקורס נגיעה לחיי. הרי אין לי תוכניות לנהל רומן עם מטופל או להציע שותפות עסקית למטופלת. כך זה נראה לי אז: אתיקה כתחום נפרד, פורמלי, שעוסק בעיקר במקרי קצה המתרחשים בחדרי הטיפול של מטפלים רעים ולא ראויים.
נדמה שהעיסוק באתיקה נחווה אצל מטפלים רבים כזר במידה רבה לחשיבה הקלינית. “אתיקה” מתקשרת בתודעה עם הפרעה חיצונית לזרימה של הקשר הטיפולי; עם צורך לתת דין וחשבון לגורם שלישי שיש לו סמכות לפקח על עבודתנו ואולי אף להטיל עלינו סנקציות; עם שפה כמו-משפטית של חובות ואיסורים; עם עצי החלטה שרחוקים מרחק רב מן החיות והמורכבות של הקשר הטיפולי ומן היצירתיות והפיוטיות של הכתיבה התאורטית. בספריותיהם של מטפלות ומטפלים, לעתים קרובות אפשר למצוא ספרות קלינית עשירה ומגוונת, ולצדה, בנפרד ומעט רחוק מן העין, ספר בודד על אתיקה בפסיכותרפיה.
ואולם, ביומיום של העשייה הטיפולית, הרובד האתי אינו חיצוני לטיפול אלא שזור בתוכו לאורך ולרוחב. כמעט לכל מצב טיפולי ישנו רובד אתי, לעתים עמום וחמקמק. היכולת לזהות אותו, לחשוב אותו לעומקו ולשאת את המתח שהוא מעורר, היא חלק חיוני מן המיומנות הקלינית שלנו כמטפלים. הקודים האתיים של מקצועות הטיפול אמנם מתווים את המסגרת ומפרטים את עקרונות החשיבה, אבל על מנת ליישם אותם במצבים ממשיים בקליניקה, נדרשים שיקול דעת וחשיבה גמישה ומעמיקה.
אתיקה היא התשתית המוסרית והנורמטיבית שעליה נבנה ומתנהל הטיפול. הפרספקטיבה האתית עוסקת בגבולות תפקידנו כמטפלים, בזכויות המטופל ובחובות המטפל. היא אינה מתקיימת רק כאוסף של כללים יבשים, אלא כעמדה מקצועית ואנושית וכסוג של ערנות ורגישות, הנגזרות מהבנה של יחסי הכוח בקשר הטיפולי.
בטיפול, דילמות בעלות ממד אתי מתעוררות כאשר נוצר מתח בין עקרונות, מחויבויות או ערכים טיפוליים שונים, באופן שמקשה על המטפלת או המטפל להחליט מה ראוי לעשות. (“מה ראוי”, להבדיל מן השאלה “מה מועיל”, המדריכה אותנו באופן כללי כמטפלים. בעבודה הטיפולית פעולה שאינה ראויה אינה יכולה להועיל, ולכן בחירה שגויה מבחינה אתית לא יכולה להיות נכונה מבחינה מקצועית).
אלו הם מצבים שיש להם פנים לכאן ולכאן. במצבים כאלה מצטיירים כמה קווי פעולה אפשריים שאינם מתיישבים זה עם זה. לכל אחד מהם יש היגיון והצדקה, אך גם מחירים וסיכונים. כל פתרון יהיה כרוך בפשרה מסוימת, וחלק מהאתגר הוא לא רק לקבל את ההחלטה הטובה האפשרית בנקודת זמן נתונה, אלא גם להתמודד עם השלכותיה לאורך זמן. היכולת לחשוב על דילמות אתיות לעומקן בלתי נפרדת מן היכולת לחשוב על סוגיות קליניות. ואולם, הנטייה להתייחס למישור האתי כמישור נפרד, יוצרת חסר בשיח הטיפולי על דילמות אלה.
הבלוג הנוכחי התגבש על רקע ההכרה בחסר זה. הבלוג בנוי במתכונת של מכתבים ותגובות. כל רשימה תיפתח במכתב פנייה של מטפלת או מטפל המתארים דילמה בעלת ממד אתי מתוך עבודתם. (מסיבות אתיות ואחרות, יהיו אלה מכתבים בדויים שייכתבו בהשראת מקרים אמיתיים). בתגובה לכל מכתב, אנסה להתייחס לדילמה המתוארת בו באופן שעושה צדק עם היבטיה השונים, בתקווה לעורר מחשבה נוספת ולתרום לשיח מקצועי שיש בו מקום להתלבטות וספק; שיח המבוסס על רגישות אתית, כנות, אחריות, מחויבות, וסובלנות למתחים ומורכבויות. אנסה למצוא איזון בין אופיו הנורמטיבי של הנושא לבין הרצון לכתוב בקול אישי ולהימנע מכתיבה נוסחתית או נוקשה וטהרנית. דעתי על העמדה הטהרנית נרמזת בסיפור הבא, סיפור זן בתרגומו של יואל הופמן:
אחד שאל את מורה הזן ג’ושו: (כשאדם) טהור לחלוטין ואין בו אפילו כתם קל שבקלים – כיצד הם פני הדברים אז? ג’ושו אמר: אצלי אין מקום לנבל שכזה.[1]
הגישה הטיפולית שלי מעוגנת בחשיבה הפסיכואנליטית, בדיאלוג עם שפות טיפוליות ופילוסופיות נוספות. עם זאת, אשתדל לכתוב כמעט ללא שימוש במונחים תאורטיים, בתקווה לפנות למטפלות ומטפלים מזרמים טיפוליים מגוונים.
הבלוג התגבש ברוח השיחות הפורות והחשיבה המשותפת עם נעמי אורבך שבילי ואודי יצחייק, חבריי לוועדת האתיקה של האיגוד. תודה מיוחדת לדני שראל, ממנו למדתי ואני עדיין לומדת שיעורים יקרי ערך על אנושיות, גמישות ושכל ישר.
מוזמנות ומוזמנים לקרוא, לשתף, ולשלוח תגובות, בקשות והצעות לכתובת המייל של הבלוג:
ethical.dilemmas2026@gmail.com
בכתובת זו תוכלו גם להירשם לקבלת עדכונים על רשימות חדשות.
קריאה מהנה,
יוני 2026
[1] הופמן, י’ (מתרגם) (1980). לאן נעלמו הקולות: סיפורי זן ושירי הייקו. גבעתיים: מסדה. עמ’ 94.
יוזמה ברוכה וחשובה מאוד. נתחדש!