גבולות ומעברי גבולות

גבולות ומעברי גבולות

מהו גבול? כיצד הוא משתנה? כיצד מעברי גבול תורמים לטיפול ולאמנות? הכנס השלישי של האיגוד הישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה שרטט את סיפורו כפורץ גבול דרך הופעה ושיחה עם הצ’לנית מאיה בליזצמן, שעשתה מעבר בין עולם המוזיקה הקלאסית לעולם הפופ. בהמשך ד”ר מיה מוכמל העמיקה את ההבנה על מעברי גבול בטיפול, ודברי הפתיחה והסיום של אנשי מקצוע וחברי האיגוד בנוגע להתמודדות עם גבולות עטפו את היום ברוח האיגוד וחזונו – להיות בית הנותן הכרה ושיוך מקצועי לאנשים העוסקים בטיפול נפשי במגוון גישות.

סיקור הכנס

הכנס השנתי השלישי של האיגוד הישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה העמיד במרכז השיח את מושג הגבולות בכלל, ובפסיכותרפיה בפרט. האיגוד מחויב לדיון מהותי באיכות השפה, הגדרתה וגבולותיה, וזאת מתוקף הצהרתו להיות פתוח למגוון שפות טיפוליות. בנוסף האיגוד קורא לבחינה חדשה ומרחיבת גבולות של העיסוק בפסיכותרפיה כביטוי של מפגש בין-אישי ייחודי, הכולל התייחסות טיפולית למצוקה ולסבל לצד מימוש ויצירה.

לכל אורך הכנס הייתה התייחסות ערה לגבולות קונקרטיים ומטאפוריים.

אודי יצחייק, יו”ר ועדת השתלמויות באיגוד ופסיכותרפיסט אינטגרטיבי, נשא דברי פתיחה ויצר את הפתח לכנס – חצייתו של הגבול הראשון, המפתן בכניסה לאנשהו. לאחריו שרטטה צינה גז, יו”ר האיגוד ופסיכותרפיסטית אינטגרטיבית, את שאלת הגבולות דרך שתי תנועות הפוכות: הראשונה היא הגמשה ופתיחה של גבולות האיגוד וקבלת מטפלים מגוונים לשורותיו, והשנייה היא פיקוח על מי שרוצה להיכנס בשעריו. תנועת פתיחה, ואז תנועת סגירה, כמו שכתב עמיחי (1998): “פתוח סגור פתוח סגור, זה כל האדם”.

החלק השני של הכנס כלל מופע ושיח חי עם מאיה בליזצמן, צ’לנית וזמרת, שסיפורה האישי והמקצועי עוסק בפריצת גבולות מעולם המוזיקה הקלאסית למוזיקת הפופ. בליזצמן, בת 30, עשתה את המסלול הקלאסי שכל הנגנים חולמים עליו: קונסרבטוריון, תלמה ילין והאקדמיה למוזיקה בירושלים, אך יום אחד עלתה בה הבנה ברורה שזה לא העולם שלה. היא החלה לנגן בברבי, מועדון של מוזיקה פופולרית, שם פנה אליה המוזיקאי יוני בלוך והציע לה ללוות את הזמרת אפרת גוש.¹ בליזצמן קיבלה את הצעתו, ומתחילת שנות העשרים שלה החלה ללוות זמרי פופ בנגינת הצ’לו הנפלאה. בשנים האחרונות היא גם מלחינה שירי משוררים ומופיעה עימם בנגינה ובשירה. יש לה הרכב מוזיקלי עם בעלה המתופף, מתן אפרת, והם פורצים יחד את הגבולות של שניהם, בניסיון ליצור מוזיקה ייחודית.

ד”ר מיה מוכמל, פסיכולוגית קלינית המלמדת בבית הספר לטיפול באמנויות ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת חיפה, וחברה מייסדת ופעילה בארגון “פסיכואקטיב”,⁴ שיתפה אותנו בהבנות בנוגע למושג הגבולות בעולם הטיפול, בייחוד על רקע עבודת הדוקטורט שלה בנושא ביקורת פסיכואנליטית על מושג הגבול (מוכמל, 2011). תחילה הראתה כיצד העיסוק בגבול בא לידי ביטוי בחיי היום-יום (למשל רילוקיישן) ובטיפול (למשל מעבר מטיפול במסגרת ציבורית לטיפול במסגרת פרטית). לאחר מכן פנתה לעסוק במושג “חציית גבול” וכינון של שני מצבי מעבר. הראשון הוא חציית גבול שניתן לחזור ממנו למוכר, והשני הוא חציית גבול שמעצם פעולת החצייה כבר נוצר שינוי, כך שהחזרה היא לא למקום מוכר אלא חדש.

את החלק האחרון של הכנס הנחה יהלי שר שלום, פסיכותרפיסט בגישה אקזיסטנציאליסטית, והשתתפו בו מקימי ומנהלי תוכניות הכשרה שונות. כל אחד התבקש להתייחס לחוויה שלו בנוגע לפריצת גבולות בעולם הטיפולי. באופן שתואם את רוח האיגוד, לא היה ניסיון לקרב את העמדות השונות זו לזו, או ליצור בסוף דיון שיאסוף את כל האמירות לכדי אמת אחת קוהסיבית. כל קול נשמע, הוסיף על קודמיו, האיר אותו באור אחר, עד שנוצרה מניפת קולות צבעונית. היה מרתק להתבונן בדוברים ובדוברות, שסיפרו את סיפורם באופן ייחודי.

את דברי הסיום נשאה נעמי אורבך-שבילי, מנהלת שותפה בתוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח מערב באוניברסיטת תל אביב וחברת צוות ההיגוי של האיגוד, אורבך-שבילי התייחסה לגבולות של תקנון האיגוד – לכך שאין הם מכוננים זהות אלא מבוססים על הסכמה ומעודדים אפשרות לחופש גדול יותר, כאשר כל שפה טיפולית מקבלת הכרה, וכל אחד מקבל את ההזדמנות לממש את התנועה הפנימית שבו.