ציוני הדרך – מבט עדכני על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה|3.2026
דף הבית / ניוזלטרים / עדכוני חודש מרץ 2026 / ציוני הדרך – מבט עדכני על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה|3.2026
מתוך כנס מקוון 2021
מאת: צינה גז
הרצאות הכנס “מבט עדכני על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה”, אשר התקיים ב-2021 באופן מקוון בתקופת הקורונה, ממשיכות לעלות כאן. כעת אנו מגיעים אל מרכזו של הכנס, עם שתי הרצאות העוסקות בממשק שבין רגש, זהות ודינמיקה טיפולית. הרצאתו של שנטם דוד זוהר, מדברת על תרגול הקשיבות והמרחב הבין-אישי. הרצאתה של אורנה אפק מציעה התבוננות על מבני אישיות והשפעתם על הדינמיקה הרגשית בטיפול.
גם הפעם, תכני ההרצאות מובאים בסקירה כתובה וגם באמצעות קישורים להקלטות, במטרה לאפשר קריאה וצפייה רציפה – הן עבור מי שהשתתפו בכנס בזמן אמת והן עבור מי שנחשפים אליו כעת לראשונה.
תוכנית הכנס:
הרצאה 1: “מפגש של רגשות בשעה הטיפולית – התבוננות פסיכואנליטית” – שמואל גרזי
הרצאה 2: “חוויות ורגשות רוחניים – לשיחה עם הרבי והגורו או שחשוב גם בקליניקה?” – פרופ’ עפרה מייזלס
הרצאה 3: “לתקן ברגש: עבודת אבל מורכב במסורת גישת AEDP” – ד”ר נירית אברהם
הרצאה 4: “מיינדפולנס ורגשות: טיפול בראי מודל התקשורת הקשובה” – שנטם דוד זוהר
הרצאה 5: “קווי אישיות והשפעתם על הדינמיקה הרגשית בטיפול” – אורנה אפק
הרצאה 6: “המוח הרגיש – מדעי המוח בחדר הטיפול” – ד”ר קרן בן-יצחק
הרצאה 7: “טיפול ומחקר בפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה” – ד”ר קרן צרפתי
הרצאה רביעית: 12 במרץ 2021
מיינדפולנס ורגשות: טיפול בראי מודל התקשורת הקשובה
שנטם דוד זוהר
תקציר
בהרצאה זאת נבחן את הקשר בין גוף, רגשות ותפיסת עצמי וחשיבותם במרחב הטיפולי האינטראקטיבי. נתעניין במקורות ידיעתנו את רגשותינו במונחים של חוויה ישירה ומיידית, ונתעכב על ההשתנות המתמדת, כמוקד אפשרי להערכה מחדש. נציג שאלות טיפוליות מבוססות מיינדפולנס הנובעות ממודל התקשורת הקשובה ונתרגל קצרות את הטמעת הנלמד במרחב הבינאישי.
בין התפשטות לביקורת, בין בודהיזם למערב
נגדיר מיינדפולנס כתשומת לב מוכוונת־הווה לתחושות, רגשות ומחשבות, היוצרת השהיה בין הגירוי לבין התגובה האוטומטית. מקורו של המיינדפולנס במסורת הבודהיסטית, העוסקת בהתמרה עמוקה ובחקר מקור הסבל. יסודות המיינדפולנס כוללים את: הגוף, הטון הרגשי (נעים/לא נעים/ניטרלי – ערכיות קדם־רגשית), האווירה התודעתית ומושאי התודעה.
ארבע האמיתות הנאצלות מתארות את קיומו של סבל, את מקורו בהיאחזות במשתנה, ואת האפשרות להשתחרר ממנו באמצעות הדרך המתומנת: השקפה נכונה, כוונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים מאוזן, מאמץ נכון, מיינדפולנס וריכוז (סמאדי).
מיינדפולנס, כתופעה תרבותית וטיפולית, הולך ומתעצם בשטח ומלווה בספרות מחקרית ענפה. ג’ון קבאט-זין, מייסד שיטת MBSR (Mindfulness Based Stress Reduction), תרם רבות לחדירתה למערכות בריאות ונפש במערב.
ההתפשטות גררה גם ביקורת. יש הרואים במיינדפולנס טרנד המתחזה לפתרון כולל, שאף עלול להזיק בשימוש לא מושכל. אחרים טוענים, שהוא עלול לשמש כהימנעות ממפגש אמיתי עם קשיי החיים, או כהקלה זמנית שמחליפה עבודת עומק טרנספורמטיבית.
מיינדפולנס בהכשרות ובשדה הטיפולי
כיום מיינדפולנס נלמד כחלק בלתי נפרד מרוב תוכניות ההכשרה המוכרות על ידי איגוד ישראלי רב-תחומי לפסיכותרפיה, וכן כשדה עצמאי או במסגרת לימודי פסיכולוגיה בודהיסטית. אחד המנגנונים המרכזיים בגישה הוא עיסוק ברגולציה רגשית, המתקיימת הן במרחב התוך-אישי והן במרחב הבין-אישי.
נטען, כי אכן נדרשת זהירות ותבונה ביישום מיינדפולנס, אך מעבר לכך, הוא מעלה שאלה יסודית: האם מטרת הפסיכותרפיה היא הקלה רגשית או התמרה שורשית, והאם יש בהכרח סתירה בין השתיים, שהרי רבים מהפונים לטיפול מחפשים גם ממד רוחני, כחלק משאיפה לטרנספורמציה עמוקה (ממצא שהוזכר גם בהרצאתה של פרופ’ עופרה מייזלס).
בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס פועלים שלושה מרכיבים מרכזיים:
► עבודת המטפל/ת עם עצמו – תרגול אישי מתמשך של התבוננות עצמית.
► העבודה בחדר – הפניית תשומת הלב של המטופל לעצמו ולחווייתו המיידית.
► הנחיות לתרגול אישי – “שיעורי בית” המרחיבים את העבודה מעבר לחדר הטיפול.
קיים רצף בין תקיפה עצמית, ביקורת עצמית, הערכה, קבלה וחמלה (CFT). בבסיס הגישה מונחת תפיסה הומניסטית, המאמינה בבריאות האינהרנטית של האדם וביכולתו להירפא דרך העלאת מודעות ותרגול משותף. התבוננות עמוקה וקבלה מובילות באופן אינהרנטי לפעולה מיטיבה.
מיינדפולנס ביחסים (Relational Mindfulness)
יש חשיבות רבה לתרגול של מיינדפולנס בתוך קשר, ולא רק כתרגול אישי. Relational Mindfulness הינו תרגול הנעשה בתוך מערכת יחסים. גם כאשר התרגול מתבצע במקום מבודד, האדם אינו לבד.
ניתן לשרטט ארבעה מצבי תקשורת במפגש הבין-אישי: דיבור מודע, שתיקה מודעת, האזנה קשובה והמולה. מתוך אלה נגזרים שבעה סוגי תרגול מרכזיים:
► מודעות תר”מ – תחושות, רגשות ומחשבות
► הסיפור העכשווי
► הזהות המשתנה
► גמישות הצורך
► תובנת המוטיבציה
► אימפקט הקשר
►היקום החומל – כמרכז התרגול
מבעיה לפתרון – יישומים טיפוליים
מודעות תר”מ
הבעיה: בורות לחוויה האישית כפשוטה
הפתרון: התבוננות ברגע שלפני היווצרות החוויה (למשל כעס).
השאלה הקלינית: “למה אתה שם לב עכשיו?”
תחושות של נעים, לא נעים או ניטרלי קודמות לרגש עצמו. כוחו של המיינדפולנס הוא ביכולת להבחין ברובד התחושתי העדין ביותר. רגע זה, בעל חשיבות רבה בעבודה הטיפולית, נקרא PCPE (Post Contact Pre Emotion). זהו הרגע שבו האדם פוגש את העולם דרך החושים, לפני התגבשות הרגש. כאן אפשר להבין את המושג: ערכיות הטון הרגשי (Valence).
הסיפור העכשווי
הבעיה: היסקים סיפוריים מזיקים.
הפתרון: הפרדה בין החוויה לסיפור.
השאלות הקליניות: “אילו רגשות עולים כשאתה מספר את הסיפור?”; “איזה סיפור עולה כשאתה מרגיש את הרגש הזה?”
הזהות המשתנה
הבעיה: סבל נוצר מהיאחזות ברגש חולף כקבוע.
הפתרון: התבוננות בהתפתחות ובהשתנות הרגש.
השאלה הקלינית: “ועכשיו – מה קורה?”
גמישות הצורך
הבעיה: תגובתיות אוטומטית ללא בחירה.
הפתרון: הרחבת המרווח בין גירוי לתגובה.
השאלות הקליניות: “האם זה משהו שאתה יכול לשאת?”; “האם יש דרך להקל על הקושי?”
נזכיר בהקשר זה את דמות כירון – המרפא הפצוע (יונג): כאב בלתי ניתן לריפוי, אשר דווקא קבלתו מאפשרת ריפוי לאורך זמן. המחקר של אליסון בר (2006) מראה, כי מטפלים רבים חוו פגיעה משמעותית שתרמה לבחירתם המקצועית ומעלה שאלה על מקומו של כאב רגשי בחיים ובטיפול.
תובנת המוטיבציה
הבעיה: ניתוק מן הסיבות האמיתיות למעשינו.
הפתרון: חשיפה למניעי העומק חוסכת אנרגיה נפשית.
השאלה הקלינית: “מה אתה מדמיין שתרגיש אם אכן…?”
אימפקט הקשר
הבעיה: מצוקה אמפתית הנוצרת בקשר.
הפתרון: זיהוי ההדהוד הסומטי בין מטפל למטופל.
השאלה הקלינית: “איך זה בשבילך להיות כאן איתי?”
מחקרי ACT מראים, כי ניסיונות הימנעות מרגשות תורמים לפסיכופתולוגיה, ולכן המפגש הישיר מרפא.
היקום החומל
הבעיה: תחושת בידוד
הפתרון: היכולת לראות את עצמי כחלק מהאנושות כולה.
השאלה הקלינית: “האם לדעתך עוד אנשים מרגישים כך לפעמים?”
שנטם דוד זוהר. שותף מייסד ומרכז התוכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן, מוביל תכנית ההכשרה בתנועה אותנטית ומפתח שיטת: התקשורת הקשובה. מרצה במגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ובעל MA והכשרה קלינית בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס (אנגליה). מטפל בקליניקה פרטית ומתרגל מדיטציה מזה כשלושים שנה.
לצפייה בהרצאה
הרצאה חמישית: 19 במרץ 2021
קווי אישיות והשפעתם על הדינמיקה הרגשית בטיפול
אורנה אפק
קווי האישיות כדרך להיערכות בטיפול
בעולם הטיפול נהוג לעסוק בהפרעות אישיות בעיקר מן ההיבט הפסיכופתולוגי, אולם להבנת קווי האישיות ערך משמעותי בהבנת עולמו הרגשי־חווייתי של המטופל וכן להבנת הדינמיקה הנוצרת בקשר הטיפולי.מודעותם של מטפלים לקווי האישיות מאפשרת היערכות טובה יותר לדפוסי הקשר הצפויים בטיפול. חשיבות האבחון האישיותי כבר בתחילת הטיפול מסייעת לענות על שאלות כגון: עם אילו מטופלים תופענה עוצמות רגשיות בלתי מווסתות? מי יעדיפו מרחק יחסי? האם המטופל חווה עזרה כהקלה והכרת תודה?
מודל האבחון הפסיכודינמי – PDM
המדריך האבחוני הפסיכודינמי PDM (Psychodynamic Diagnostic Manual), שפורסם בשנת 2006, נועד להשיב את הממד הסובייקטיבי להבנת התפקוד הנפשי. זאת בניגוד למדריכי אבחון מבוססי תסמינים בלבד כדוגמת DSM.
האבחון מתבצע בשלושה ממדים:
- קווי אישיות
- תפקודים מנטליים ורמת ארגון האישיות
- סימפטומים
קווי אישיות – רמת ארגון ותפקודים מנטליים
קווי האישיות מבטאים סגנונות התנהגות, פחדים ומנגנוני הגנה האופייניים לאדם, כגון קווים סכיזואידיים, נרקיסיסטיים, אובססיביים, תלותיים ועוד.במקום המושג “הפרעות אישיות”, הוצעה חלוקה לרמות ארגון אישיות: גבוהה, בינונית ונמוכה. ככל שרמת הארגון גבוהה יותר, כך גדלה הבשלות הרגשית והתפקוד במישורי החיים השונים.
רמת הארגון האישיותי מתבטאת במגוון יכולות מנטליות, ובהן:
• יכולות ויסות, תפקוד, קשב ולמידה
• החוויה הרגשית וביטויה
• יכולת למנטליזציה
• יכולת לדיפרנציאציה ואינטגרציה
• יכולת ליחסים בין־אישיים ואינטימיות
• איכות החוויה הפנימית והערך העצמי
• יכולת לשליטה וויסות התנהגות
• תפקודים הגנתיים
• התמודדות עם מצבי מתח
• יכולת להתבוננות עצמית
• יכולת להבנות ולהשתמש בסטנדרטים מופנמים
• תחושת משמעות ומטרה
ככל שרמת התפקודים המנטליים מגוונת וגבוהה יותר, כך גם רמת הארגון האישיותי. רמת ארגון בינונית (גבולית) מאפיינת רבות מהפרעות האישיות. רמת ארגון נמוכה (פסיכוטית) אינה מצביעה בהכרח על פסיכוזה פעילה, אלא על שיפוט מציאות פגוע ויציב יחסית.
קשר בין סימפטומים לקווי האישיות
הסימפטומים שבגינם מגיע מטופל מקבלים משמעות שונה בהתאם לקווי האישיות ולרמת הארגון. סימפטומים דומים עשויים לנבוע ממקורות שונים, בהתאם למבנה האישיותי. כך למשל, דיכאון אצל מטופל עם קווים נרקיסיסטיים עשוי לנבוע מפגיעה בערך העצמי, בעוד שאצל מטופל בעל קווים גבוליים הוא עשוי לנבוע מחוויות נטישה. באופן דומה, גם סימפטומים כמו פוביות, הפרעות אכילה, OCD ועוד עשויים לקבל משמעות שונה בקרב מטופלים עם קווי אישיות שונים ולכן אבחון של קווי האישיות ורמת הארגון בתחילת הטיפול מסייע לייעול התהליך ולהבנת חווייתו הסובייקטיבית של המטופל.
ה-PDM מתייחס להשפעת הסימפטומים גם על חוויית המטפל ועל הדינמיקה הטיפולית. אצל מטופלים בעלי ארגון אישיות בינוני ניתן לצפות לעוצמות רגשיות גבוהות, הן אצל המטופל והן אצל המטפל, בין היתר בשל שימוש במנגנוני הגנה פרימיטיביים, כגון פיצול והשלכה וקושי לראות מורכבות בזולת.
קווי אישיות מרכזיים והשלכות טיפוליות
קווים סכיזואידיים
מאופיינים בחשש מקרבה ופולשנות, צורך במרחב אישי ועולם פנימי עשיר. המטופלים עשויים לשדר רצון בקשר, אך מתקשים לאפשר קרבה ממשית ולעיתים אינם עסוקים ביחסים כלל. המפגשים נוטים להיות שקטים ואינטלקטואליים והאתגר הטיפולי הוא חיבור הדרגתי לרגש מבלי להיתפס כפולשני.
לדוגמה, עבור מטופל שחי בבדידות יחסית ומתקשה לבטא צורך בקשר – הטיפול יתמקד בהכרה בצורך באינטימיות ובהתמודדות עם סיום הקשר הטיפולי.
קווים גבוליים
מאופיינים בחוסר יציבות בדימוי העצמי וביחסים, פחד מנטישה ושינויים רגשיים חדים, לעיתים עם נטייה לתוקפנות. במצבי הפרעת אישיות גבולית נדרש המטפל ליציבות גבוהה ויכולת הכלה מול רגשות קיצוניים, פיצולים ומאבקי קרבה־מרחק. לעיתים בטיפול קשה להבחין בין רגשות המטפל לאלו של המטופל.
קווי אישיות אובססיבית־קומפולסיבית
מתאפיינת בצורך בשליטה, סדר ודיוק, חשיבה פרפקציוניסטית ועיסוק ב”מה שצריך” יותר מאשר ברצון אישי. הכעס, הרגש המרכזי, מבוטא לעיתים בדרכים עקיפות דרך מאבקים מוסריים או עקרוניים. מנגנון הגנה מרכזי הוא ניתוק רגשי, ולעיתים רגשות אשמה מועברים למטפל באמצעות הזדהות השלכתית.
קווי אישיות נרקיסיסטית
מאופיינים בעיסוק בערך העצמי ובשאיפה לשלמות. כאשר אצל המטופל מתעוררת תחושת נחיתות, הוא עשוי לעבור בין אידיאליזציה של המטפל לבין דה־ווליואציה, בעוד המטפל יחווה תחושות חוסר ערך המושלכות אליו. צמצום המנעד הרגשי נועד להגן על העצמי, ולכן חלק משמעותי מהעבודה הטיפולית הוא הרחבת החוויה הרגשית ואינטגרציה של חלקי העצמי. קנאה היא רגש מרכזי שלעיתים מופקד אצל המטפל.
קווי אישיות תלותית
מאופיינים בצורך חזק בדמות תומכת, תחושת ערך עצמי נמוכה ופסיביות. יש ביטויי הערצה כלפי המטפל, בד בבד עם קושי בביטוי כעס. נטייה לריצוי עלולה לגרום לירידה בערנות המטפל. האתגר הטיפולי הוא לעודד עצמאות ולהימנע מהפיכת המטפל לדמות אומניפוטנטית.
חשיבות האבחון האישיותי הכולל
כך נסגרה ההרצאה בהדגשת חשיבות המבט האישיותי להבנת הדינמיקה הרגשית בטיפול ולכיוונון מדויק יותר של העמדה הטיפולית.
אורנה אפק. פסיכולוגית ומדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה ובפסיכודיאגנוסטיקה, מנהלת מכון תמוז לטיפול וייעוץ פסיכולוגי. מדריכה אנשי מקצוע במסגרות קבוצתיות ואישיות, מלמדת בבית הספר לפסיכותרפיה יונגיאנית ומרצה בפורומים מקצועיים בנושאים: נרקסיזם, התיאוריה הפסיכואנליטית, חלומות