Let’s gossip

על מי אנחנו מדברות כשאנחנו מדברות – עליה?

Let’s gossip

רכילות, אינטימיות, השלכה ומשחקי-רגש

במרחב הטיפולי והבין אישי

צינה גז

יושבת עם חברה בבית קפה, מדברות באינטנסיביות על מישהי שאנחנו מכירות. מנתחות, מתרעמות, קצת מגחכות.

לכאורה מרגישה הכי נוכחת. למעשה רגע של קרבה מתערבב עם רגע של היעדר. זה לא באמת עליה, זה לא באמת עלינו. דיבור אינטימי, אבל על מישהי אחרת.

זהו מרחב ביניים שבו שתינו “מרחפות נמוך”. מרחב שסכנת הנפילה ממנו לא מרגישה מסוכנת. אפשר להתערטל, מבלי לגעת בקצה של עצמנו. לדבר על האינטימי – אבל של מישהי אחרת. מרחב שמאפשר להיות יחד, שה”נפילה” ממנו נראית פחות מסוכנת.

“אני לא כאן

אני על נקיקי הרים מזרחיים…”

(דליה רביקוביץ, כל השירים. מתוך: רחיפה בגובה נמוך)

 

המרחב שבו “כאילו” אינו זיוף

הרכילות, כמעין ריקוד עדין, מאפשרת לנו לשהות במרחב ביניים, כזה שמתקיים בין פנטזיה למציאות, בין עצמי לבין האחר. משהו שמזמן קרבה עוקפת-פגיעות. אנו נוגעות ברגשות הכי עמוקים – צורך, דחייה, כמיהה – אבל מדברות עליהם דרך סיפורה של מישהי שלישית.

המרחב הזה, כמו המשחק אצל ילדים, מאפשר להיות בתוך, אבל גם להישמר מבחוץ. וויניקוט קרא לזה “מרחב מעבר” או “מרחב פוטנציאלי” – המקום שבין המציאות הפנימית למציאות החיצונית, שבו מתאפשרת חוויה של משחק, סמליות, יצירתיות וקרבה. מרחב שבו “כאילו” אינו זיוף, אלא דרך לחפש את האמת – בעדינות, בעקיפין, דרך סיפור שהוא לא בדיוק שלי, אבל לגמרי נוגע בי.

“This intermediate area of experiencing is retained throughout life, and in favorable circumstances it contributes to the richness of the cultural life of the individual. It is in the space between inner and outer world, which is also the space between people- the transitional place – the intimate relationships and creativity develop”.

(Winnicott, 1971. Playing and Reality)

בחדר הטיפולים אם נקשיב היטב, נוכל לשמוע איך  קורה שבסיפור “עליה ” המטופלת למעשה עוברת לאט לאט לדבר על עצמה.

לפעמים דווקא השהות במרחב ההשלכתי, דרך הסיפור על מישהי אחרת, מאפשר לנו לגשת למקומות שהמטופלת עדיין לא מרשה לעצמה לבטא. לא פעם נגלה, שבתוך הרכילות מסתתר ניצוץ עדין של אמת רגשית שמבקשת להיראות.

 

אני מרכל, משמע אני סומך

נחזור עוד רגע לוויניקוט ולהיבט המשחקי שבמעשה הרכילות, אך לפני כן נציץ לתוך שורשיה העמוקים והעתיקים של הרכילות.

המשמעות ההיסטורית והחברתית של המילה gossip במקורה התייחסה לידידוּת. זוהי העברת אינפורמציה אינטימית למי שאנו סומכים עליו או עליה. מעשה הרכילות כמייצר ברית רגשית, חוזה שקט ואינטימי בין שניים, דרך דיבור על אחר.ת.

ברבות השנים השתנתה משמעותה של המילה וקיבלה קונוטציה שלילית יותר. בערך המילוני מצוין כי רכילות היא “דיבור או כתיבה של דברים בטלים, בדרך כלל שליליים, על בני אדם אחרים”.

בשונה מהפצת שמועות שמטרתן לפגוע באדם, לרכילות אין מטרה חיצונית או תכליתית. היא משרתת את עצמה ועונה על צרכים כמו סקרנות, השתייכות, הבעה של עמדה מוסרית ואף עידון תוקפנות (טענה שנויה במחלוקת, האם רכילות יכולה להחליף תוקפנות ישירה).

בספרו “קיצור תולדות האנושות” טוען יובל נח הררי, שיכולת הרכילות היוותה כלי מרכזי בהתפתחות החברתית של האדם, בכך שאפשרה להעביר מידע על אחרים, לבנות אמון ולשתף פעולה בקבוצות גדולות יותר. לדבריו, שימפנזים מבלים שעות רבות בליטוף, טיפול בפרעושים שעל גבם ובחיזוק קשרים חברתיים. מאחר שבני האדם מבלים שעות רבות בדיבורים, אך טבעי הוא שרכילות הפכה לכלי העיקרי לארגון קבוצה.

 

חלקים מוכחשים, כואבים או מצחיקים בתוכנו

הרכילות אם כן הייתה כאן מאז ומתמיד והיא פה כדי להישאר. ניתן להגדירה כפעולה חברתית ואנושית בסיסית. פעולה שבה אנו מייצרים “שיחות קטנות”, אך לא בהכרח בטלות.

אם נחזור למרחב המשחקי שבמעשה הרכילות, הרי שברגעי השיחות הקטנות, אלה שמרקדות בין שיפוט לאמפטיה, בין הסתרה לחשיפה – נוצר פתח. זהו פתח למשחק עדין, שבו אנחנו לא רק מדברות על מישהי אחרת, אלא מרשות לעצמנו לחשוב בקול על חלקים מוכחשים, כואבים או מצחיקים שבתוכנו. כי מתחת ל-gossip, אם מטים אוזן, נרקמת ברית עדינה, כמו חוט של משי, לעיתים שקוף, שנמתח בין שניים.  .

כשאנו “מרחפות בגובה נמוך”, נוצרים רגעים קטנים של חשיפה סמויה, של רצון להיראות, מבלי להודות בכך בגלוי.

.”It is a joy to be hidden, and a disaster not to be found” (וויניקוט, שם).

בסוף הפגישה התחושה של כאן ולא כאן, של נוכחות והיעדר מהולים בחמלה, בעיקר על עצמי. תחושה של ריחוף בגוף נמוך, שהותירה אותי מהורהרת וסקרנית.

ועל הגבול שבין מציאות לדמיון (תודה ל-AI על התמונה), שאלתי את עצמי האם יום אחד יקום בית קפה העונה לשם Let’s Gossip cafe. ולכשיקום – האם ימשוך יותר גברים או יותר נשים?

אבל זה כבר לפוסט אחר.

 

צינה גז. פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית מזרח – מערב, דיאטנית קלינית MSc)) ומטפלת מוסמכת ברפואה סינית. למעלה משלושה עשורים מלווה אנשים בתהליכי ריפוי ושינוי דרך חיבור בין גוף לנפש בגישה ייחודית המשלבת פסיכותרפיה, רפואה סינית ותזונה, בהתאם לצורכי המטופל.ת.

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *