אלעד ילד מיוחד

על קבלה, הבנה ושילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים

ספר ילדים חדש מאת:  נתן גרינמן

 

 

עילאי (שם בדוי) בן חמש, ילד על  הספקטרום האוטיסטי, שולב לפני מספר שנים לתוך קבוצת ילדים ניורוטיפיקאלים בני גילו במסגרת מחנה קיץ. באחד מהבקרים, בעת התארגנות לארוחת עשר על המדשאה במחנה הקיץ, פתח עילאי את קופסתהאוכל שלו וגילה שם פיתה עם חביתה, במקום סנדביץ’ הטונה שאליו היה רגיל.

מאוכזב קשות התחיל עילאי לבכות וליילל בקול רם: “אין חביתה, אין חביתה”, תוך שהוא קם ממקומו, מרחיק את קופסת האוכל ומכסה אותה בעלים, דשא ואדמה.

הילדים האחרים, חבריו של עילאי לקבוצה, תהו על התנהגותו המוזרה. חלקם צחקו, אחרים נראו מודאגים ושאלו: “למה הוא בוכה?” למה הוא שם על זה דשא?”

צוות המדריכים, נבוכים בעצמם, ניסו להרגיע את הרוחות וביקשו מהילדים לא להסתכל על עילאי, אלא להתרכז בארוחה שלהם ולא לשאול שאלות.

 

מבוכה שיוצרת בלבול ופחד

כאשר ילד בעל צרכים מיוחדים משולב לתוך מסגרת חינוכית או חברתית, עשויות להתעורר אצל הילדים האחרים שאלות סביב התנהגויותיו, שעשויות להיות לא מובנות ולהיתפס כמשונות או אפילו מפחידות.

פעמים רבות מבוגרים מרגישים שלא בנוח לדבר על ההתנהגויות שכאלה ויש שהם עצמם אינם יודעים כיצד לענות על השאלות שילדים מעלים. גם כאשר חוסר המענה מגיע מתוך כוונות טובות, כמו שמירה על פרטיותו של הילד, התחושה אצל הילדים האחרים היא בלבול ופחד מפני הלא מובן והם נותרים לבדם בתחושות אלה, ללא תשובות הולמות, חווים מסר שאסור לשאול שאלות, אשר עלול להוביל להתרחקות או דחייה של הילד המשולב.

לפני מספר שנים התמניתי לתפקיד ממונה על ליווי תהליכי שילוב של ילדים על הספקטרום האוטיסטי שלומדים בגני תקשורת, לתוך גני עירייה.

תהליך השילוב מחייב הכנה של הילד למסגרת החדשה, כמו גם הכנה של הצוות והילדים בגן לקבלת ילד חדש. כחלק מתהליך ההכנה, חיפשתי ספר ילדים שיוכל לשמש בסיס עבור גננות לשיח בנושא “האחר”. מאחר שלא מצאתי ספר העוסק בנושא זה בעברית, החלטתי לכתוב אותו בעצמי.

אלעד חבר מיוחד מסופר מנקודת מבטו של ילד “רגיל”, אשר לתוך הגן שלו משולב אלעד – ילד בעל התנהגויות שלא תמיד מובנות לו. הסיפור מעלה שאלות אמיתיות שילדים בגנים משלבים שואלים, ועונה עליהן בעזרת תיווכה של הגננת ועם תובנות שמגיעות מגובה העיניים של בני החמש.

 

חביתה, טונה או דווקא חומוס – חשיבות השיח

הסיפור של עילאי הסתיים, כאשר אחד מהמדריכים התייחס לשאלות הילדים והסביר שעילאי מאוכזב מאוד מהסנדוויץ’ שאמא שלו שלחה – סיטואציה שרוב הילדים מסוגלים להבין ולהזדהות איתה. לא עברו מספר שניות ואחד הילדים הציע: “הוא צריך להגיד לאמא להכין סנדוויץ’ עם טונה”. ילדה אחרת ציינה שהיא אוהבת חביתה, בעוד אחר אמר שהוא מעדיף חומוס. הילדים דיברו על הסיטואציה ולא חוו אותה עוד כמוזרה או מאיימת.

כאשר המבוגרים מצליחים להעביר את המסר, שמותר לשאול ואין סיבה לחשוש מהאחר, נוצר מרחב של הבנה וקבלה, אשר מאפשר צמיחה אישית ויצירת קשרים חברתיים, הן עבור הילד המשולב והן עבור כלל הילדים במסגרת.

 

נתן גרינמן. בעל תואר שני בעבודה סוציאלית, בעל הסמכה פסיכותרפיסט במשחק ובוגר תוכנית PPSI  לשיפור היכולות החברתיות של ילדים בגיל הרך על הספקטרום האוטיסטי, אבא גאה לילדים על הספקטרום.

את הספר אלעד חבר מיוחד ניתן להשיג באתר של “אופיר ביכורים” בלינק:

‏https://www.ofir.org.il/product/%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%93-%D7%97%D7%91%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93/

או ביצירת קשר ישיר עם הכותב במייל

‏natangreenman1979@gmail.com

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *