חדש באתר: מעת לעט – בלוג המטפלים|9.2024
דף הבית / ניוזלטרים / עדכוני חודש ספטמבר 2024 / חדש באתר: מעת לעט – בלוג המטפלים|9.2024
אנו מתרחבים! הן מבחינת מספר החברים שהצטרפו לאיגוד, הן בתוכניות הפסיכותרפיה שנוספו, הן בתכנים שעולים לאתר.
עם התרחבות זו אנו יוצאים בקריאה – לשיתוף של תכנים והיכרות דרך המילים. זוהי עוד דרך לקדם את ייחודיותינו כמטפלים רב-תחומיים, לחשוף את גישותינו הפסיכותרפיות, לשתף אחרים בעשייתנו ולזכות בדרך כך בקידום ברשת בחסות האתר.
בימים אלה אנו פותחים באתר בלוג מטפלים, שבו ניתן יהיה להעלות שיתופים ותובנות, חוויות מעולם הטיפול, סיפורי מקרה, תהיות מקצועיות או כל דבר שאתם רואים בו מידע שיכול להזין את כולנו כמטפלים.
הסנונית הראשונה 👇🏼 לכבוד השנה החדשה, תצטרף לבלוג ברגע שיעלה לאוויר.
את מילותיכם הטובות אנא שלחו למייל: blog@israel-psychotherapy.org וציינו – עבור: בלוג מטפלים.
חומרים שיימצאו מתאימים ויעמדו בדרישות האתיקה המקצועית, יעלו לאתר ויפורסמו.
לדרוש סליחה
על הרצון לקבל את מה שאי אפשר
סיפור אישי עם מסר קולקטיבי לכבוד ראש השנה
רות מעיין
לא מזמן, בעת טיול לפנות ערב עם הכלבים, ברחוב שקט וצדדי שבו אני נוהגת לשחרר את הכלבים מרצועותיהם, שמעתי מאחורי מכונית מגיעה במהירות גבוהה. כל כך גבוהה, שלא הספקתי אפילו להזהיר את כלבתי הקשישה שצעדה לה בנחת לידי בצד הכביש.
לנגד עיני הנשנקות פגעה בה, והיא ביצעה שלושה גלגולים על האספלט תוך יבבות כאב שקרעו את השקט ואת הלב.
רצתי אל הכלבה, שבאינסטינקט נעמדה על רגליה, חיבקתי אותה בגרון חנוק מבכי ותימהון. כשבעל המכונית ניגש אלינו, המילה היחידה שיצאה מפי היתה – איך? מילה אחת שקיפלה בתוכה תימהון מוכה צער – איך לא ראית אותה בהליכתה הרגועה ונכנסת בה בעוצמה? איך לא שמת לב – הרי לא מדובר בכלבה קטנה, התאורה בחוץ היתה אור יום מלא? איך ללא כל סיבה נראית לעין דהרת לתוכה?
ייאמר לזכותו של בעל הרכב, כי הציע להסיע אותנו הביתה, אבל כאן מסתיימת יכולתי לומר דברים לזכותו. בדרך שמעתי אותו מדבר בטלפון עם בנו ומתלונן שבגללנו הוא מאחר הביתה. לבקשתי הוא סירב למסור את פרטיו, אך בתושייה, בטרם נסע ונעלם, הספקתי לרשום את מספר הרכב.
סדרה של בדיקות וצילומים בבית החולים הווטרינרי שבו בילינו כל אותו לילה, העלתה לשמחתנו שהכלבה לא שברה דבר ואף לא קרעה אברים פנימיים, אך החבלות היו עמוקות והיא נזקקה לתפרים רבים, משככי כאבים חזקים וטיפול אנטיביוטי. עם זאת, האולטראסאונד חשף גידול שקיים בבטנה, שעם השלכותיו נצטרך להתמודד בהמשך.
לאחר שבוע של טיפול אינטנסיבי ושברון לב בלתי נתפס למראה הכלבה הסובלת מכאבים ואינה מסוגלת לדדות יותר מ-10 צעדים על רגליה, החלטתי לחפש את בעל הרכב. ידעתי שהוא מתגורר בסמוך למקום התאונה ואת מספר הרכב, כאמור, היה לי.
הווטרינרים וכל מי שמכיר אותנו החזיק בדעה שצריך לתבוע את הנהג הפוגע. זו לא היתה עמדתי. כל שרציתי היה לשמוע את סליחתו. לא הבנתי איך במשך כל השבוע שחלף הוא לא בא לשאול מה שלום הכלבה, לא בא להתנצל על הפגיעה, לא ביקש סליחה.
נאיבי מצידי? כנראה!
בזכות המספר שרשמתי איתרתי את המכונית ודפקתי על דלת ביתו של האיש. באתי לשלום, רציתי סליחה. אפילו לא התכוונתי לבקש השתתפות בעלות המחיר החמש-ספרתי של האשפוז והטיפול.
אולם ברגע שהוא ראה אותי, פצח בעל המכונית בצעקות וגידופים שגרמו לכמה ראשי שכנים להשתרבב מהחלונות, ושוב – האשים אותי!
? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ?
לא היה כל הגיון בבליל המילים הצרחניות שיצא מפיו וגם הפעם מצאתי עצמי בתימהון, חסרת מילים למול קהות הלב של האדם שמולי. עזבתי את המקום במועקה גדולה ותהייה חסרת פשר.
עברו עוד ימים של טיפול סועד. התפרים כבר הוצאו והכלבה התחילה בשיקום והליכות קצרות מחוץ לבית. בעצת הווטרינרית הוחלט על קו תרופתי לטיפול בגידול.
הפשר, כדרכן של הבנות, הגיע באופן בלתי צפוי.
עם או ללא קשר (ברור שעם) לחגים המתקרבים, עם או ללא קשר (ברור שעם) למעגל האינסופי של פגיעה-תגובה-פגיעה חזקה יותר-תגובת מחץ (בזמן ובמקום שנראה לנכון) שמאפיין את המקום שבו אנו חיים בשנה האחרונה, הגיעו ההבנות.
מזה שנתיים אני מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. עשרות, אולי מאות, שיחות עם נשים וגברים שנפגעו. רבות (ורבים) מספרות דבר דומה – איך זה שעבורן החיים נעצרו והן חשות שבורות, בעוד הפוגעים ממשיכים בחייהם ללא הפרעה, פעמים רבות מקימים משפחות ונראים מאושרים? עד כמה היו רוצות שהם יבקשו סליחה, שיכירו בפגיעה שפגעו.
ואני, כסייעת מתנדבת, יודעת שזה לא יקרה.
והנה – כל מה שרציתי היה לקבל סליחה ובתמימותי הלכתי לדרוש אותה.
אך לא קיבלתי.
ואז הבנתי!
כל עוד אהיה עסוקה בדרישה לסליחה, לא אוכל לראות את מה שעליי ללמוד מן המקרה. כל עוד אתאבל על היעדרה של הסליחה – לא אוכל לעבור הלאה.
כי מהי הדרישה לסליחה אם לא האשמה של האחר, הבאה להסתיר ממני את הפנייה פנימה.
הבנתי.
הנחתי לסליחה ויכולתי לראות את התפקוד המופתי שלי ברגעי ההתעשתות מיד לאחר התאונה.
הנחתי לסליחה ויכולתי לתת ללבי לגאות כלפי הכלבה, שהייתה כל כך זקוקה למנות גדושות של אהבה וחמלה, שהענקתי לה בימים הללו, עוד יותר מאי פעם.
הנחתי לסליחה ויכולתי להודות לתאונה, שאפשרה לנו להתחיל לטפל בגידול שכלל לא ידענו על קיומו.
הנחתי לסליחה ויכולתי לסלוח לעולם שבו יש אנשים ערלי לב ולהודות שאיני כזו.
הנחתי לסליחה ויכולתי להניח לרגשות האשם שאפפו אותי.
הנחתי, אך עדיין לא מצאתי בתוכי את גדלות הנפש לסלוח בעצמי לנהג הפוגע. כנראה עלי להזדרז ולעשות עוד איזו כברת עד יום כיפור.
נהגו בזהירות!
רות מעיין – פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית (MA) ומדריכה בגישות מבוססות גוף-נפש-רוח ומיינדפולנס, מפתחת שיטת דרך המעיין – לעבודה עם אנשים המתמודדים עם חריקת שיניים ו/או הידוק לסתות (Bruxism), מורה לתנועה בשיטת Nia, מלמדת נשימה, מחברת הספר: חיבורים מרפאים / חוכמת מכונת הקפה https://www.ruthmaayan.co.il
