מיינדפולנס ורגשות: טיפול בראי מודל התקשורת הקשובה

ההרצאה הרביעית מתוך סדרת הרצאות בכנס המקוון של האיגוד:

מבט עדכני על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה, שהתקיים בפברואר-אפריל 2021

מיינדפולנס ורגשות: טיפול בראי מודל התקשורת הקשובה

שנטם דוד זוהר

סיקור ההרצאה: צינה גז

שנטם דוד זוהר. שותף מייסד ומרכז התוכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן, מוביל תכנית ההכשרה בתנועה אותנטית ומפתח שיטת: התקשורת הקשובה. מרצה במגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ובעל MA והכשרה קלינית בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס (אנגליה). מטפל בקליניקה פרטית ומתרגל מדיטציה מזה כשלושים שנה.

תקציר
בהרצאה זאת נבחן את הקשר בין גוף, רגשות ותפיסת עצמי וחשיבותם במרחב הטיפולי האינטראקטיבי. נתעניין במקורות ידיעתנו את רגשותינו במונחים של חוויה ישירה ומיידית, ונתעכב על ההשתנות המתמדת, כמוקד אפשרי להערכה מחדש. נציג שאלות טיפוליות מבוססות מיינדפולנס הנובעות ממודל התקשורת הקשובה ונתרגל קצרות את הטמעת הנלמד במרחב הבינאישי.

בין התפשטות לביקורת, בין בודהיזם למערב
נגדיר מיינדפולנס כתשומת לב מוכוונת־הווה לתחושות, רגשות ומחשבות, היוצרת השהיה בין הגירוי לבין התגובה האוטומטית. מקורו של המיינדפולנס במסורת הבודהיסטית, העוסקת בהתמרה עמוקה ובחקר מקור הסבל. יסודות המיינדפולנס כוללים את: הגוף, הטון הרגשי (נעים/לא נעים/ניטרלי – ערכיות קדם־רגשית), האווירה התודעתית ומושאי התודעה.

ארבע האמיתות הנאצלות מתארות את קיומו של סבל, את מקורו בהיאחזות במשתנה, ואת האפשרות להשתחרר ממנו באמצעות הדרך המתומנת: השקפה נכונה, כוונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים מאוזן, מאמץ נכון, מיינדפולנס וריכוז (סמאדי).

מיינדפולנס, כתופעה תרבותית וטיפולית, הולך ומתעצם בשטח ומלווה בספרות מחקרית ענפה. ג’ון קבאט-זין, מייסד שיטת MBSR (Mindfulness Based Stress Reduction), תרם רבות לחדירתה למערכות בריאות ונפש במערב.

ההתפשטות גררה גם ביקורת. יש הרואים במיינדפולנס טרנד המתחזה לפתרון כולל, שאף עלול להזיק בשימוש לא מושכל. אחרים טוענים, שהוא עלול לשמש כהימנעות ממפגש אמיתי עם קשיי החיים, או כהקלה זמנית שמחליפה עבודת עומק טרנספורמטיבית.

מיינדפולנס בהכשרות ובשדה הטיפולי
כיום מיינדפולנס נלמד כחלק בלתי נפרד מרוב תוכניות ההכשרה המוכרות על ידי איגוד ישראלי רב-תחומי לפסיכותרפיה, וכן כשדה עצמאי או במסגרת לימודי פסיכולוגיה בודהיסטית. אחד המנגנונים המרכזיים בגישה הוא עיסוק ברגולציה רגשית, המתקיימת הן במרחב התוך-אישי והן במרחב הבין-אישי.

נטען, כי אכן נדרשת זהירות ותבונה ביישום מיינדפולנס, אך מעבר לכך, הוא מעלה שאלה יסודית: האם מטרת הפסיכותרפיה היא הקלה רגשית או התמרה שורשית, והאם יש בהכרח סתירה בין השתיים, שהרי רבים מהפונים לטיפול מחפשים גם ממד רוחני, כחלק משאיפה לטרנספורמציה עמוקה (ממצא שהוזכר גם בהרצאתה של פרופ’ עופרה מייזלס).

בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס פועלים שלושה מרכיבים מרכזיים:
► עבודת המטפל/ת עם עצמו – תרגול אישי מתמשך של התבוננות עצמית.
► העבודה בחדר – הפניית תשומת הלב של המטופל לעצמו ולחווייתו המיידית.
► הנחיות לתרגול אישי – “שיעורי בית” המרחיבים את העבודה מעבר לחדר הטיפול.

קיים רצף בין תקיפה עצמית, ביקורת עצמית, הערכה, קבלה וחמלה (CFT). בבסיס הגישה מונחת תפיסה הומניסטית, המאמינה בבריאות האינהרנטית של האדם וביכולתו להירפא דרך העלאת מודעות ותרגול משותף. התבוננות עמוקה וקבלה מובילות באופן אינהרנטי לפעולה מיטיבה.

מיינדפולנס ביחסים (Relational Mindfulness)
יש חשיבות רבה לתרגול של מיינדפולנס בתוך קשר, ולא רק כתרגול אישי. Relational Mindfulness הינו תרגול הנעשה בתוך מערכת יחסים. גם כאשר התרגול מתבצע במקום מבודד, האדם אינו לבד.
ניתן לשרטט ארבעה מצבי תקשורת במפגש הבין-אישי: דיבור מודע, שתיקה מודעת, האזנה קשובה והמולה. מתוך אלה נגזרים שבעה סוגי תרגול מרכזיים:

► מודעות תר”מ – תחושות, רגשות ומחשבות
► הסיפור העכשווי
► הזהות המשתנה
► גמישות הצורך
► תובנת המוטיבציה
► אימפקט הקשר
►היקום החומל – כמרכז התרגול

מבעיה לפתרון – יישומים טיפוליים

מודעות תר”מ
הבעיה: בורות לחוויה האישית כפשוטה
הפתרון: התבוננות ברגע שלפני היווצרות החוויה (למשל כעס).
השאלה הקלינית: “למה אתה שם לב עכשיו?”
תחושות של נעים, לא נעים או ניטרלי קודמות לרגש עצמו. כוחו של המיינדפולנס הוא ביכולת להבחין ברובד התחושתי העדין ביותר. רגע זה, בעל חשיבות רבה בעבודה הטיפולית, נקרא PCPE (Post Contact Pre Emotion). זהו הרגע שבו האדם פוגש את העולם דרך החושים, לפני התגבשות הרגש. כאן אפשר להבין את המושג: ערכיות הטון הרגשי (Valence).

הסיפור העכשווי
הבעיה: היסקים סיפוריים מזיקים.
הפתרון: הפרדה בין החוויה לסיפור.
השאלות הקליניות: “אילו רגשות עולים כשאתה מספר את הסיפור?”; “איזה סיפור עולה כשאתה מרגיש את הרגש הזה?”

הזהות המשתנה
הבעיה: סבל נוצר מהיאחזות ברגש חולף כקבוע.
הפתרון: התבוננות בהתפתחות ובהשתנות הרגש.
השאלה הקלינית: “ועכשיו – מה קורה?”

גמישות הצורך
הבעיה: תגובתיות אוטומטית ללא בחירה.
הפתרון: הרחבת המרווח בין גירוי לתגובה.
השאלות הקליניות: “האם זה משהו שאתה יכול לשאת?”; “האם יש דרך להקל על הקושי?”

נזכיר בהקשר זה את דמות כירון – המרפא הפצוע (יונג): כאב בלתי ניתן לריפוי, אשר דווקא קבלתו מאפשרת ריפוי לאורך זמן. המחקר של אליסון בר (2006) מראה, כי מטפלים רבים חוו פגיעה משמעותית שתרמה לבחירתם המקצועית ומעלה שאלה על מקומו של כאב רגשי בחיים ובטיפול.

תובנת המוטיבציה
הבעיה: ניתוק מן הסיבות האמיתיות למעשינו.
הפתרון: חשיפה למניעי העומק חוסכת אנרגיה נפשית.
השאלה הקלינית: “מה אתה מדמיין שתרגיש אם אכן…?”

אימפקט הקשר
הבעיה: מצוקה אמפתית הנוצרת בקשר.
הפתרון: זיהוי ההדהוד הסומטי בין מטפל למטופל.
השאלה הקלינית: “איך זה בשבילך להיות כאן איתי?”
מחקרי ACT מראים, כי ניסיונות הימנעות מרגשות תורמים לפסיכופתולוגיה, ולכן המפגש הישיר מרפא.

היקום החומל
הבעיה: תחושת בידוד
הפתרון: היכולת לראות את עצמי כחלק מהאנושות כולה.
השאלה הקלינית: “האם לדעתך עוד אנשים מרגישים כך לפעמים?”