טיפול ומחקר בפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה

ההרצאה השביעית והאחרונה מתוך סדרת הרצאות בכנס המקוון של האיגוד:

מבט עדכני על תהליכים רגשיים בפסיכותרפיה, שהתקיים בפברואר-אפריל 2021

טיפול ומחקר בפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה

ד”ר קרן צרפתי

סיקור ההרצאה: צינה גז

ד”ר קרן בן-צרפתי. MA בפסיכולוגיה סומאטית (גוף-נפש) ודוקטורט בפסיכולוגיית מזרח-מערב. מייסדת-שותפה של מכון האקומי ישראל, מטפלת ומורה בכירה לפסיכותרפיית האקומי, ממקימות תכנית ה-MA לפסיכותרפיה אינטגרטיבית באוניברסיטת חיפה. מנהלת מחקרים קליניים בפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה. גישתה מושרשת בגישות פסיכולוגיות מערביות, גישות שמאניות ותורות רוח מזרחיות.

 

תקציר
בהרצאה זו מוצג עולם המחקר והטיפול באמצעות חומרים משני תודעה. ההרצאה תתמקד בעבודה טיפולית עם פסילוסיבין ועם MDMA למצבי דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD), תוך התמקדות בעולם הרגשי המאפיין את תהליכי טיפול אלו.כפתיח להרצאה זו, האחרונה בסדרת ההרצאות בכנס, מדגיש ניר ישראלי, חבר ועד האיגוד, את החיבור של שלושת הצירים גוף-נפש-רוח, אשר עבר כחוט מקשר בין כל ההרצאות ומאפיין גם את נושא הפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה. מחד, זהו תחום השייך למדעי המוח ולפסיכופרמקולוגיה. מאידך, נושא זה נוגע בלב העשייה הטיפולית דרך התבוננות פנימית עמוקה, המאפשרת שינוי משמעותי בנרטיב הנפשי ודרך חוויות רוחניות של מטפלים ומטופלים גם יחד, שבבסיסן תחושת חיבור עמוק לאנושות כולה.

הערה מאת המרצה: ההרצאה, שניתנה בשנת 2021 מבוססת על ידע וניסיון שנצברו בשנים שקדמו לה. מאחר שפסיכותרפיה משולבת חומרים משני תודעה היא תחום מתפתח, ייתכן שהתכנים אינם משקפים באופן מלא את כלל ההתפתחויות הקליניות, המחקריות והרגולטוריות העדכניות. מומלץ, בנוסף להרצאה זו, להתעדכן במקורות מקצועיים עדכניים להעמקה ורענון הידע בתחום.

חומרים משני תודעה: מחקר מתחדש
הפסיכדליה היא תחום מחקרי צעיר ומתפתח, המחייב העמקה לצד זהירות רבה. האתגר המרכזי הוא שילוב הידע שנצבר במסורות עתיקות, כגון ריפוי שמאני, בתוך מסגרות הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה המערבית.

קיימים חומרים רבים משני תודעה, כדוגמת MDMA, פסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות), קטמין, LSD, אשר המשותף להם הוא יצירת חוויה תודעתית זמנית ועוצמתית. חוויה זו מאופיינת בשינויים משמעותיים בקוגניציה, ברגש ובתחושה, בגמישות מחשבתית, תפיסתית ורגשית, ובהגברת הקישוריות בין אזורים שונים במוח – תהליך המשפר את התקשורת ביניהם. מנעד החוויות רחב ומשתנה בין אנשים שונים.

המחקר בתחום החל כבר בשנות ה-60, אך הופסק בשל הקשרים פוליטיים ותרבותיים. השימוש החוקי דאז הוביל לעלייה בצריכה, שנתפסה כמאיימת על הסדר החברתי (למשל בהקשר של תנועת ההיפים וההתנגדות למלחמת וייטנאם). בעקבות זאת הוכרזו החומרים כמסוכנים והמחקר הופסק.

בעשור האחרון חלה תחייה מחקרית משמעותית, המתמקדת בבדיקת הבטיחות, ההשפעה המוחית והיעילות של שילוב חומרים משני תודעה עם פסיכותרפיה, בהקשרים קליניים מוגדרים.

MDMA כטיפול ל-PTSD
כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה בארה”ב סובלים מ-PTSD, לצד שיעורים גבוהים במיוחד בקרב צוותי חירום ואנשי צבא. בעוד שרוב האנשים מחלימים מתסמיני טראומה עם הזמן, כ-10 אחוזים נותרים “תקועים” בתסמינים קשים: הצפות רגשיות, הימנעויות, חרדה, דיכאון, סיוטים ופלאשבקים.
בשל העומס הנפשי המתמשך, מתפתחים מצבי דיסוציאציה ותחושת ניתוק מהגוף ומהחוויה הפנימית.הטיפול הקיים – שילוב של תרופות ופסיכותרפיה – יעיל פחות בטווח הארוך, במיוחד במצבי PTSD עמידים.
מכאן צמח המחקר בתרפיה מבוססת MDMA, שמטרותיו הן בדיקת הבטיחות, היעילות, ההשפעה ארוכת הטווח וכן שימוש נקודתי ולא כרוני, במטרה לטפל בשורש הטראומה.

הפוגה מחוויה בלתי נסבלת
MDMA מגביר הפרשה של סרוטונין, דופמין ואוקסיטוצין – נוירוטרנסמיטורים הקשורים לרווחה נפשית, בהירות, אמפתיה וקרבה. על אף שההשפעה של החומר זמנית, היא מאפשרת הפוגה מהחוויה הבלתי נסבלת של PTSD.במחקרים קליניים מבוקרים שנערכו בקרב 1,260 משתתפים, לא נרשמו אירועים חריגים. הנבדקים עברו סינון קפדני, המטפלים הוכשרו באופן ייעודי, והטיפול התקיים במינון מבוקר ובמיכל טיפולי בטוח (Set and Setting). יש להדגיש, כי חוויה קשה שתתעורר ללא מיכל טיפולי שכזה, למשל כפי  שקורה לעיתים במסיבות, עלולה להיות טראומטית, בעוד שבטיפול היא מוכלת ומהווה הזדמנות לעיבוד עמוק.

תוצאות פורצות דרך
פרוטוקול המחקר ב-MDMA כולל בדרך כלל 12 מפגשים: שלושה מפגשי הכנה, סשן MDMA, שלושה מפגשי אינטגרציה, וחוזר חלילה – עד שלושה סבבים.

נמצא, כי בתום 12 חודשים מסיום הטיפול 68 אחוזים מהנבדקים לא עמדו עוד בקריטריונים ל-PTSD. ממצא זה הוביל להכרזה של ה-FDA על המחקר כפורץ דרך. בנוסף, נמצאו גם שיפורים בשינה, בתפקוד ובדיכאון נלווה.

Ego Dissolution קישוריות מוחית ושינוי בדיכאון
המחקר בפסילוסיבין התמקד בעיקר בדיכאון מג’ורי, עמיד ואובדני. פחות ממחצית מהמטופלים מגיבים לתרופות נוגדות דיכאון, וחלק ניכר נזקקים לטיפול כרוני.

במחקרים עם מתנדבים בריאים, כ-60 אחוזים דיווחו על חוויות של אחדות, התעלות מעבר לזמן ולמרחב, מצב רוח חיובי עמוק, אהבה, פליאה ומשמעות – חוויות שנותרו נוכחות גם שנה לאחר מכן. גם בקרב חולים סופניים נצפתה ירידה משמעותית בחרדה ובדיכאון. תוצאות מבטיחות נמצאו גם ב-OCD ובהתמכרויות. גם על מחקרים אלה ה-FDA הכריז כפורצי דרך.

בדימות מוחי נמצא כי פסילוסיבין מעלה באופן משמעותי את רמת הקישוריות במוח. בקרב נבדקים רבים מתוארת חוויה עמוקה של Ego dissolution – הפחתה זמנית של תחושת האני והזהות האישית המובחנת, לצד חוויה דומיננטית של חיבור למשהו גדול שמעבר לעצמי. נמצא קשר מובהק בין עומק חוויה זו לבין שיפור משמעותי בתסמיני דיכאון.

שער לחוויה טרנספורמטיבית
ניתן לבחון מספר השערות למנגנון השינוי הטרנספורמטיבי: חשיבות המיכל הטיפולי ונוכחות המטפל כנוכחות אוהבת ובטוחה; פסיכותרפיה חווייתית־גופנית הממוקדת ברגע ההווה; ומתן מקום גם לממד האקזיסטנציאלי־רוחני.

לסיכום, מדובר בפרדיגמה חדשה: תרופה המהווה שער לחוויה רב־ממדית, המאפשרת טרנספורמציה עמוקה בתוך מסגרת טיפולית.